<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף כב.</h2>
תשובת שאלה לרבינו יעקב ז"ל שאלו לו על טלה אחד שנמלח והריאה עמו עם הלב בקופה. והשיב אם נקרעו הריאה והלב קודם מליחה אז ודאי הוא מותר ואם לא קרעו אסור. ואף על פי שקריעת הריאה לא מצינו בהלכה גם כבד קרעיה שתי וערב וחיתוכיה לתחת כדי שלא יתכנס דם הכבד שהוא מרובה בסמפונות הכבד. ובריאה אין רוב דם כל כך. ונראה לי מתוך ההלכה להתיר מליחת הריאה בלא קריעה. מ"מ קצת לבי נוקפי להתיר ואף עפ"כ אין לאסור בכך כי יותר נראה לי להתיר בלא קריעה מלאסור בכך אחר שלא מצינו איסור בהלכה. ולפי שזה אומר שהריאה מחותכת קודם מליחה אין בבישול הריאה שום גמגום ועל הלב אם לא קרעו והוציא דמו אוסר (ק"ט). ואם יש ס' בין המים והטלה כנגד דם הלב נראה לי שהוא מותר אם היה כל שעה מכוסה במים. אך לא אתיר עתה מטעם זה לפיכך נראה לי שרבי' שלמה היה משער בכל החתיכה אף על פי שהכל מכוסה במים. פעם אחת נתערב בסל בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח ולא שהה עדיין כדי פליטתו. ואומר רבי שיש להתירו מטעם שכל הדם [ה]נבלע עכשיו כשאינו מלוח יפלט ממנו כשימלחו אותו כמו דם של עצמו. ואפילו אומצא דאסמיק (צ"ג:) שרי לקדרה ע"י חתיכה ומליחה כיון שאין רבוי דם כמו באומצא דאסמיק. ועוד ראיה לדבר מחדא חתיכה שמולחין מב' צדדים שמתחלה קודם שנמלח פליט האי גיסא ובלע האי גיסא כדאמרינן בפרק כל הבשר (קי"ג.) ושרי אף על פי שמתחלה בולע צד שלא נמלח מצד שנמלח ושרי לפי שאחר כך שנמלח כל אותו צד פולט כל דם שבו. ובפ' כל הבשר (שם) מייתי הך ראיה דחדא חתיכה גם (כל) [על] ענין אחד. כגון על סוף הפליטה שקודם כלה פליטת צד שנמלח ראשון מצד שני ואותו שגומר פליטתו לבסוף נבלע מאותה שגומרה כבר וקאמר לה להיתר על רב ששת שמלח גרמא גרמא. מאי שנא תרי דלא פליט האי ובלע האי חדא נמי פליט האי גיסא ובלע האי גיסא. אלא לא שנא ומותר. ולענין זה שפירשתי נמי יש להביא ראיה מחדא חתיכה להתיר בשר שנמלח ושלא נמלח ונתערבו בסל. ועוד יש להתירו בלא טעמא דפרישית שע"י מליחתו יפלוט הכל מטעם שמפרש רבי' יעקב ז"ל דדמא משרק שריק כדפרישית גבי עופות לא אמרינן [כמו עופות] ודגים שמלחם זה עם זה והאי דגבי דגים לית ליה התירא היינו מטעמא דדגים רפו קרמייהו מהני גם לענין זה שלא נאמר בהם דם משרק שריק והכא נמי להתיר מהאי טעמא. מיהו אם יש גומות באותו שלא נמלח שבסל והמלוח שוכן [עליהם יש לאסור].
